Avodah Zarah 15

Kapitel 15

א רבי יהושע סבר ילפינן ממשה ור"א סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גובריה וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה

1 R. Jehošua͑ ist der Ansicht, man lerne es von Moše, und R. Elie͑zer ist der Ansicht, man lerne es nicht von Moše, denn bei Moše verhielt es sich anders, da er ein Mann von Macht war. Die Weisen aber sagen weder wie der eine noch wie der andere, vielmehr bitte man um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’.

ב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר

2 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Die Halakha ist, man bitte um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’. R. Jehuda, Sohn des R. Šemuél b. Šilath, sagte im Namen Rabhs: Obgleich sie gesagt haben, daß man um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’ bitte, so ist es dennoch erlaubt, am Schlusse eines jeden Segens ein diesem entsprechendes Gebet anzufügen.

ג א"ר חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים

3 R. Ḥija b. Aši sagte im Namen Rabhs: Obgleich sie gesagt haben, daß man um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’ bitte, so ist es dennoch erlaubt, wenn man einen Kranken zuhause hat, ein Gebet in den ‘Krankensegen’, oder wenn man des Unterhaltes benötigt, ein Gebet in den ‘Jahressegen’ einzuschieben.

ד אמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה"כ אומר:

4 R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Obgleich sie gesagt haben, daß man um seine persönlichen Bedürfnisse im [Segen] ‘Der das Gebet erhört’ bitte, so ist es dennoch erlaubt, sie nach dem Gebete vorzutragen, selbst wie bei den Liturgien des Versöhnungstages.

ה <big>מתני׳</big> ואלו אידיהן של עובדי כוכבים קלנדא וסטרנורא וקרטיסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים ושאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא מבית האסורין ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד:

5 FOLGENDE SIND DIE FESTE DER NICHTJUDEN: DIE KALENDEN, DIE SATURNALIEN, DER SIEGESTAG, DER GENESJATAG IHRER KÖNIGE, DER GEBURTSTAG UND DER STERBETAG — SO R. MEÍR. DIE WEISEN SAGEN: HAT BEIM TODE EIN VERBRENNEN STATTGEFUNDEN, SO IST DABEI GÖTZENDIENST, HAT DANN KEIN VERBRENNEN STATTGEFUNDEN, SO IST DABEI KEIN GÖTZENDIENST. FÜR DEN TAG SEINER BARTSCHUR ABER UND SEINES SCHOPFES, AN DEM ER VON EINER SEEREISE HEIMGEKEHRT IST, AN DEM ER DAS GEFÄNGNIS VERLASSEN HAT, AN DEM ER FÜR SEINEN SOHN EIN HOCHZEITSMAHL BEREITET, BESTEHT DAS VERBOT NUR FÜR DIESEN TAG UND MIT DIESEM MANNE.

ו <big>גמ׳</big> אמר רב חנן בר רבא קלנדא ח' ימים אחר תקופה סטרנורא ח' ימים לפני תקופה וסימנך (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו'

6 GEMARA. R. Ḥanan b. Raba sagte: Die Kalenden finden statt acht Tage nach dem Wendepunkte, die Saturnalien acht Tage vor dem Wendepunkte; als Merkzeichen diene dir [der Schriftvers]: hinten und vorn hast du mich umschlossen &c.

ז ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]

7 Die Rabbanan lehrten: Als Adam der Urmensch die Tage fortschreitend abnehmen sah, sprach er: Wehe mir, vielleicht wird nun die Welt, weil ich gesündigt habe, verfinstert und wird zurück in Leere und Öde verwandelt; das ist also der Tod, der im Himmel über mich verhängt worden ist! Da stand er auf und verweilte acht Tage im Fasten.

ח כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים

8 Als aber der Wendepunkt des Tebeth eintrat und er die Tage fortschreitend zunehmen sah, sprach er: Das ist also der Lauf der Welt. Da ging er und machte acht Tage zu Festtagen. Im nächsten Jahre machte er diese und jene zu Festtagen. Er hatte sie im Namen des Himmels festgesetzt, sie aber bestimmten sie auf die Namen Götzen. —

ט בשלמא למ"ד בתשרי נברא העולם יומי זוטי חזא יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למ"ד בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי דהוי זוטי כולי האי לא חזא

9 Einleuchtend ist dies nach demjenigen, welcher sagt, die Welt sei im Tišri erschaffen worden, denn demnach sah er die kleinen Tage, bevor er die großen Tage gesehen hatte, nach demjenigen aber, welcher sagt, die Welt sei im Nisan erschaffen worden, hatte er ja die kleinen und die großen Tage gesehen!? — So klein hatte er sie noch nicht gesehen.

י ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס

10 Die Rabbanan lehrten: Als die Sonne unterging am Tage, an dem Adam der Urmensch erschaffen wurde, sprach er: Wehe mir, weil ich gesündigt habe, wird mir die Welt verfinstert und zurück in Leere und Öde verwandelt; das ist also der Tod, der im Himmel über mich verhängt worden ist! Da setzte er sich hin und weinte die ganze Nacht hindurch, und Ḥava weinte ihm gegenüber. Als aber die Morgenröte aufging, sprach er: Das ist also der Lauf der Welt! Da stand er auf und brachte einen Ochsen dar, dem die Hörner den Klauen vorangingen, denn es heißt: das wird dem Herrn besser gefallen als ein Ochs, ein Farre mit Hörnern und Klauen.

יא ואמר רב יהודה אמר שמואל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה [לו] במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב

11 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Der Ochs, den Adam der Urmensch darbrachte, hatte ein Horn auf der Stirn, denn es heißt: das wird dem Herrn besser gefallen als ein Ochs, ein Farre mit Hörnern und Klauen. — ‘Mit Hörnern’, das sind ja zwei!? R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Die Schreibweise ist: ein gehörnter.

יב אמר רב מתנה רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה אותן עיירות אסורות או מותרות רבי יהושע בן לוי אמר קלנדא אסורה לכל היא רבי יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה בלבד

12 R. Mathna fragte: Ist es, wenn Rom die Kalenden feiert, in den Städten rings um dieses, die ihm unterworfen sind, verboten oder erlaubt? — R. Jehošua͑ b. Levi sagte, während der Kalenden sei es überall verboten; R. Joḥanan sagte, es sei nur mit den Feiernden allein verboten.

יג תנא כוותיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו רומי עשתה קלנדא וכל עיירות הסמוכות לה משתעבדות לה היא עצמה אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד

13 Übereinstimmend mit R. Joḥanan wird gelehrt: Obgleich sie dies gesagt haben, so gilt, wenn Rom die Kalenden feiert und die Städte rings um dieses ihm unterworfen sind, das Verbot nur für die Feiernden allein.

יד סטרנליא וקרטסים ויום גנוסיא של מלכיהם ויום שהומלך בו מלך לפניו אסור אחריו מותר ועובד כוכבים שעשה (בו) משתה לבנו אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש

14 Bei den Saturnalien, dem Siegestage, dem Genesjatage ihrer Könige und dem Krönungstage ist es vorher verboten, nachher aber erlaubt. Wenn ein Nichtjude seinem Sohne ein Hochzeitsmahl bereitet, so ist es verboten nur an diesem Tage und mit diesem Manne.

טו אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא דקתני יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורין אין אסור אלא אותו היום בלבד ואותו האיש

15 R. Aši sagte: Auch wir haben dies gelernt: Er lehrt, für den Tag aber, an dem er sich den Bart und den Schopf schneidet, an dem er von einer Seereise heimgekehrt ist, an dem er das Gefängnis verlassen hat, bestehe das Verbot nur für diesen Tag und mit diesem Manne.

טז בשלמא אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו אלא אותו האיש לאפוקי מאי לאו לאפוקי משעבדיו ש"מ

16 [Die Worte] ‘für diesen Tag’ schließen wohl die Tage vorher und nachher aus, was aber schließen [die Worte] ‘mit diesem Manne’ aus? Doch wohl Personen, die ihm unterworfen sind. Schließe hieraus.

יז תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות לד, טו) וקרא לך ואכלת מזבחו

17 Es wird gelehrt: R. Jišma͑él sagte: Die Jisraéliten außerhalb des Landes sind unschuldige Götzendiener. Wenn nämlich ein Nichtjude für seinen Sohn ein Hochzeitsmahl bereitet und alle Jisraéliten seiner Stadt einlädt, so rechnet es ihnen die Schrift an, obgleich sie ihr eigenes essen, ihr eigenes trinken und von ihrem eigenen Diener bedient werden, als hätten sie von einem Totenmahle gegessen, denn es heißt: und er lädt dich ein, und du von seinem Schlachtopfer essest. —

יח ואימא עד דאכיל אמר רבא אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה הלכך

18 Vielleicht nur dann, wenn man davon gegessen hat!? Raba erwiderte: Demnach sollte es nur heißen: und du von seinem Schlachtopfer essest, wenn es aber heißt: und er lädt dich ein, so [beginnt das Verbot] mit der Einladung.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel